בן נזימה ויעקב, נולד ביום כ"ט בתשרי תשכ"ה (5.10.1964) ברמלה. יצחק היה בן למשפחה מרובת-ילדים. הוא למד בבית-הספר היסודי והמקיף ברמלה, ואחרי שהשלים שמונה כיתות יצא לעבוד, כדי לעזור בפרנסת משפחתו הגדולה. בהיותו בן 17 שנים, התייתם יצחק מאביו. אמו האלמנה הייתה חולנית, ועול פרנסת המשפחה נפל עליו. לקראת גיוסו לצה"ל, פנה יצחק בבקשה לשרת סמוך לביתו, ובקשתו אושרה.

בפברואר 1983 הוא התגייס, עבר אימוני טירונות והוצב כפקיד במפקדת יש"ע. יום-יום היה חוזר הביתה, למשפחתו ברמלה. לפי בקשתו הועבר לתפקיד נהג ביחידתו והצטיין בשירות.

ביום כ"ב באייר תשמ"ג (5.5.1983), בדרכו מבסיסו הביתה, ירד יצחק ממכונית ליד שדה התעופה בלוד, בכביש ירושלים-תל-אביב. הוא ניסה לחצות את הכביש, אך מכונית שהגיחה במהירות פגעה בו. הוא נפצע פצעי מוות. בן 18 שנים הוא היה במותו.

עקב הצטיינותו בתקופת שירותו הקצרה, הוענקה לו דרגת רב"ט אחרי מותו.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות ברמלה. יצחק השאיר אחריו אם, חמש אחיות ושלושה אחים.

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יצחק היה איש רעים, ביישני, שהחיוך קרן מפניו. הא מילא במסירות רבה את כל התפקידים שהוטלו עליו".